סקר סיכוני אש

סקר סיכוני אש הוא אחד התחומים המורכבים בניתוח סיכונים במפעלים ובמתקנים תעשייתיים. המורכבות נובעת מריבוי מקורות הסיכון האפשריים וממגוון הגורמים שעלולים להיפגע במקרה של שרפה או פיצוץ: עובדים ומבקרים, מבנים, ציוד ייצור, מלאי, מערכות חיוניות, הסביבה ורציפות הפעילות העסקית.

סקר מקצועי אינו מסתפק בבדיקת קיומם של מטפים, גלגלונים או מתזים. מטרתו היא להבין כיצד עלול להתפתח אירוע אש במתקן המסוים, אילו תרחישים עלולים להתרחש, מה יהיו תוצאותיהם והאם אמצעי המניעה וההגנה הקיימים נותנים להם מענה מתאים.

שריפות מתחלקות כעקרון לחמישה סוגים.  החלוקה הרישמית היא לארבעה סוגים – מוצקים, נוזלים וגזים, חשמל ומתכות. אולם אני מחלק לחמש – מוצקים, נוזלים, חשמל, מתכות וגזים.

הסיבה שאני מפריד בין נוזלים וגזים הינה שבעוד שהטיפול בשריפת נוזלים הינו כיבוי הי שבדליפת גז אם מכבים את האש מבלי לנתק את מקור אספקת הגז, קיים סיכון לפיצוץ, שנזקו גדול בהרבה מהנזק של סילון אש שיוצר גז שנשרף. לכן מבחינתי גז צריך טיפול ייחודי – סגירת הברז. רק אם אין ברירה מכבים וממשיכים להתיז רסס מים כל זמן שיש גז באוויר.

מוצקים עדיף לכבות במים (מתזים למשל) אולם כאשר יש חשמל במקום מכבים באבקת כיבוי – מטף אבקה למשל או בגז כיבוי – בארונות חשמל למשל.

סקר סיכוני אש אינו רק התאמת חומר כיבוי לסוג השרפה. זה דווקא החלק הפחות משמעותי בסקר מלא בוחנים:

• תרחישי אש ופיצוץ אפשריים;
• מטען אש וסיווג סחורות;
• הפרדות אש ועמידות המבנה;
• דרכי מוצא ופינוי;
• מערכות גילוי, התרעה וכיבוי;
• שחרור עשן;
• אספקת מים לכיבוי;
• אחסון ושימוש בחומרים מסוכנים;
• מקורות הצתה וחשמל מוגן פיצוץ;
• תגובת חירום ואינטגרציה בין המערכות;
• התאמה בין התכנון הקיים לסיכון בפועל.

תקן NFPA 13 מסווג סחורות מאוחסנות בהתאם לתכונות הבעירה של המוצר, האריזה והמשטח שעליו הוא מאוחסן. הסיווגים הבסיסיים הם Class I עד Class IV  ולצידם סיווגים נפרדים לפלסטיק מקבוצות A, B ו־ C ולסחורות בעלות סיכון מיוחד. ככל שהסחורה כוללת שיעור גבוה יותר של חומרים פלסטיים בעלי קצב שחרור חום גבוה, כך נדרשת מערכת מתזים המתוכננת לסיכון חמור יותר. לכן לא ניתן לקבוע את סיווג המחסן רק על פי שם המוצר; יש לבחון גם את חומרי האריזה, צורת האחסון, סוג המשטחים, גובה האחסון והאם הפלסטיק חשוף או ארוז בקרטון. תהליך לא פשוט.

לא ניתן לקבוע את סיווג המחסן רק לפי המוצר. יש לבחון את מכלול יחידת האחסון, לרבות:

• החומר שממנו עשוי המוצר;
• כמות הפלסטיק במוצר;
• סוג הקרטון וחומרי האריזה;
• מכלי פלסטיק פנימיים;
• משטחי עץ או פלסטיק;
• אחסון במדפים או בערמות;
• גובה האחסון;
• מדפים מלאים או מדפי רשת;
• פלסטיק חשוף לעומת פלסטיק הארוז בקרטון.

לדוגמה, מוצר שאינו דליק כשלעצמו עשוי לקבל סיווג סיכון גבוה יותר אם הוא מכיל כמות משמעותית של פלסטיק או ארוז באריזה בעירה. מנגד, הסתמכות על תיאור כללי כמו „ציוד רפואי”, „חלקי מכונות” או „מוצרי צריכה” אינה מספיקה לצורך תכנון מערכת המתזים.

סיווג שגוי של הסחורה עלול להביא לכך שמערכת המתזים הקיימת אינה מתאימה לסיכון בפועל.

סיכוני אש ופיצוץ בנוזלים דליקים

במפעלים שבהם מאוחסנים או נעשה שימוש בממסים, דלקים, אלכוהול, צבעים או נוזלים דליקים אחרים קיימים תרחישי סיכון בכל שלבי הפעילות:

• קבלה ופריקה;
• אחסון במכלים או בחביות;
• העברה בצנרת;
• שאיבה ומילוי;
• ערבוב;
• שימוש בתהליך;
• טיפול בשפכים ובפסולת;
• תחזוקה וניקוי.

שפך של נוזל דליק עלול ליצור בריכת נוזל שמתאדה ומשחררת אדים דליקים. אם ריכוז האדים מגיע לתחום הדליקות ונמצא מקור הצתה מתאים, עלולה להתרחש שרפה או הצתה מהירה של ענן האדים.

מקורות הצתה אפשריים כוללים ציוד חשמלי שאינו מתאים לאזור מסוכן, משטחים חמים, עבודות באש גלויה, ניצוצות מכניים, פריקת חשמל סטטי, עישון ותקלות בציוד.

בסקר יש לבחון, בין היתר, את התאמת האחסון, אמצעי הכלת השפך, האוורור, ההארקה וההשוואה הפוטנציאלית, סיווג האזורים שבהם עלולה להיווצר אטמוספרה נפיצה והתאמת הציוד החשמלי לאזורים אלה.

לא כל שרפה מכבים באותו אופן

בחירת אמצעי הכיבוי אינה נקבעת על פי שם החומר בלבד. יש לבחון את תרחיש האש המלא.

מים הם חומר כיבוי יעיל מאוד לשרפות רבות של חומרים מוצקים, בין היתר באמצעות מערכות מתזים. עם זאת, מים אינם מתאימים לכל חומר ולכל תרחיש. בנוזלים דליקים מסוימים עשוי להידרש קצף מתאים; במתקנים אחרים עשויות להתאים מערכות אבקה, גז כיבוי או חומר נקי.

גם כאשר מעורב ציוד חשמלי, אין משמעות הדבר שבכל המתקן יש להשתמש באבקה. יש לבחון האם ניתן לנתק את מקור המתח, מהו החומר שבוער, מהי רגישות הציוד לנזק משני ומהו חומר הכיבוי המתאים לתרחיש.

מערכת כיבוי שאינה מותאמת לסיכון עלולה להיות בלתי יעילה ואף להחמיר את האירוע. מנגד, דרישה למערכת מורכבת ויקרה ללא הצדקה הנדסית עלולה להטיל על המפעל הוצאה מיותרת. לכן נדרש איזון מקצועי בין רמת ההגנה לבין מאפייני הסיכון בפועל.

מה נבדק בסקר סיכוני אש?

היקף הסקר נקבע בהתאם לסוג המתקן, אך בדרך כלל הוא כולל התייחסות לנושאים הבאים:

• שימושי המבנה ותהליכי העבודה;
• חומרים דליקים, בעירים ומסוכנים;
• תרחישי אש, שפך, דלפה ופיצוץ;
• מטען האש וסיווג הסחורות;
• הפרדות אש ועמידות אלמנטים מבניים;
• דרכי מוצא, מרחקי הליכה ופינוי אנשים;
• מערכות גילוי אש והתרעה;
• מערכות מתזים וכיבוי אוטומטי;
• מטפים, גלגלונים, ברזי כיבוי ואספקת מים;
• מערכות שחרור עשן;
• אוורור והגנה מפני הצטברות אדים דליקים;
• חשמל מוגן פיצוץ ומניעת חשמל סטטי;
• גישה לכוחות הכיבוי;
• משטר הפעלות ואינטגרציה בין מערכות הבטיחות;
• נהלי חירום, תחזוקה ובדיקות תקופתיות.

סקר המותאם למפעל ולא רשימת דרישות כללית

כל מפעל שונה ממפעל אחר. מחסן של מוצרי פלסטיק אינו דומה למחסן מתכת, ומפעל המשתמש בממסים דליקים אינו דומה למפעל מזון שבו קיים סיכון של אבק נפיץ.

לכן סקר סיכוני אש אינו יכול להתבסס רק על רשימת בדיקה כללית. הוא דורש היכרות עם התהליכים, החומרים, המבנה, מערכות ההגנה והתקנים הרלוונטיים. במקרים רבים יש צורך לשלב ידע בהנדסה כימית, בטיחות תהליכית, התנהגות אש, מערכות כיבוי ומניעת פיצוצים.

מטרתו של סקר מקצועי היא לזהות את הפערים המהותיים, לדרג את רמת הסיכון ולהציע פתרונות מעשיים. פתרון טוב צריך לתת מענה בטיחותי מספק, לעמוד בדרישות הרלוונטיות ולהימנע ככל האפשר מהוצאות שאין להן תרומה ממשית להפחתת הסיכון.

הניסיון המקצועי של אקו־סייפ

מהנדסי אקו־סייפ מבצעים סקרי סיכוני אש למפעלי תעשייה, מחסנים, מתקנים לוגיסטיים ואתרים שבהם מאוחסנים או נעשה שימוש בחומרים מסוכנים.

העבודה משלבת היכרות עם תהליכים תעשייתיים, חומרים דליקים, סיכוני אש ופיצוץ, דרישות כבאות והצלה ותקני NFPA רלוונטיים. בסיום העבודה מקבל הלקוח דוח מקצועי הכולל את ממצאי הסקר, ניתוח הפערים והמלצות ברורות ליישום.

סקר סיכוני אש מקצועי מאפשר למפעל לשפר את ההגנה על חיי אדם והרכוש, לצמצם את הסיכון להשבתת הפעילות ולהתמקד בפתרונות הנדרשים באמת.

נשמח להעמיד את הניסיון המקצועי של אקו־סייפ לרשותכם.