3 באוקטובר 20
למה אנחנו בסגר – וירוס הקורונה, Covid-19 מנקודת מבט של מנתח סיכונים
מהנדס דורון שורץ, אקו-סייפ
במועד בו אני כותב את המאמר הזה מדינת ישראל מצוייה בסגר. בלי להיכנס לאספקטים פוליטיים, בשורה התחתונה הסגר הוטל בגלל עלייה מסיבית בנדבקים בקורונה. עלייה משמעותית עד כדי כך שמדינת ישראל הפכה למדינה בה מספר הנדבקים הוא הגבוהה ביותר בעולם בהתייחס למספר התושבים (מקור 1).
ההגנה מפני הידבקות קלה. עטיית מסיכה המכסה את האף והפה ושמירת מרחק של 2 מ'.
אז איך הגענו למצב הזה?
אזרחים רבים במדינה לא שמעו להנחיות ללבישת מסיכה או שלבשו את המסיכה באופן חלקי ולא שמרו על ההנחיות שמירה של מרחק של 2 מ' מאנשים שאינם מהמשפחה הגרעינית.
שאלתי את עצמי – למה זה כך? ולאחר שראיתי קטעי טלוויזיה ממדינות במזרח הרחוק – שם כולם מקפידים על לבישת מסיכה ובאופן שמכסה את הפה והאף, שאלתי את עצמי מה ההבדל?
כמנתח סיכונים אני מסתכל על התנהגות של אנשים במצבים מסוכנים שונים, בהם קיימת סכנת חיים.
אקח מספר דוגמאות – נהיגה ברכב, טיפוס הרים, נפילת טילים ואשווה אותם לקורונה.
מספר ההרוגים הממוצע בישראל בתאונות דרכים בחמש השנים האחרונות הינו כ- 330 אנשים בשנה. בשנת 2019 נהרגו 349 אנשים (מקור 2). מתוכם 222 נהגי רכבים ממונעים (מקור 3). לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה (מקור 3), אוכלוסיית ישראל בשנת 2019 מנתה 9.136 מיליון איש, מתוכם 4.52 מיליון בעלי רישיון נהיגה. כלומר, ההסתברות לנהג בישראל למות בשנת 2019 כתוצאה מתאונת דרכים היתה 4.9e-5, כלומר 1 מתוך 20,360 אנשים שעלו לרכב, נהרגו. במילים אחרות 0.05 לאלף.
לעומת זה, הסטטיסטיקה של מוות בטיפוס ברכס אנאפורנה בשנים 1970 עד 2010 עומדת על 45 אנשים לכל 1,000 מטפסים, כלומר4.5e-2 ועל הר הקילימנג'רו, שנחשב קל יותר (אפילו חברים בני גילי טיפסו עליו לפני כמה שנים לחגוג את היותם בני 50), הסטטיסטיקה לשנת 2017 היא 0.3 לאלף, כלומר 3e-4 (מקור 4).
לגבי נפילות טילים, מתוך וויקיפדיה: ב-2019 בוצעו 1,295 שיגורים בוצעו מרצועת עזה לעבר שטח מדינת ישראל – 729 מתוכם נורו לעבר שטח פתוח. כ-566 רקטות נורו לעבר שטח מערכת כיפת ברזל 478 יירוטים, המהווים כ-85 אחוזים מסך השיגורים לעבר שטח בנוי וכ-88 פגעו בשטחים בנויים. לא מצאתי נתונים לגבי שנת 2019 אבל מספר ההרוגים מנפילת טילים בשנים 2001 עד 2014 הינו 72, כלומר כ- 5 הרוגים לשנה (מקור 5). אני מצאתי עדות למוות של 4 אנשים מרקטות בשנת 2019. כלומר ההסתברות למוות מרקטה הינה 4/1295 = 3e-3, כלומר 3 לאלף נפילות, אבל ההסתברות לאדם בישראל למות מנפילת רקטה הינה 4 ל- 9.1 מיליון, כלומר 4.83e-11 לאלף.
מה מאפיין את הדוגמאות שנתתי?
תאונות דרכים –כשמדובר בנהגים ולא בהולכי רגל, הסיכון התנדבותי. אנשים יודעים שקיימת אפשרות למוות בתאונת דרכים.
בטיפוס הרים – הסיכון התנדבותי.
בפגיעה מטיל – הסיכון ממש לא התנדבותי.
אם נסכם את הדוגמאות:
| הפעילות | ההסתברות למוות | התנדבותי/לא התנדבותי |
| נהיגה ברכב | 4.9e-5 (0.05 לאלף) | התנדבותי |
| טיפוס בקילימנג'רו | 3e-4 (0.3 לאלף) | התנדבותי |
| נפילת טיל | 4.83e-11 לאלף | לא התנדבותי |
ניתן לראות שההסתברות למות בתאונת דרכים קטנה מאוד. הסיכון להיפגע בעת טיפוס בקילימנג'רו גבוה בסדר גודל אחד והסיכון להיפגע מנפילת טיל לאדם בישראל נמוך בשישה סדרי גודל מהסיכון להיפגע בתאונת דרכים. האם זו הסיבה שבזמן אזעקה אנשים רצים כמו מטורפים למרחב מוגן? לא. הסיבה היא בעמודה האחרונה. הסיכון להיפגע מנפילת טיל הינו סיכון לא התנדבותי. זה לא משהו שאנחנו בוחרים. להיכנס לרכב אנחנו בוחרים. לטפס על הר, מי שעושה בוחר. להיפגע מטיל, אף אחד לא בוחר.
סיבה נוספת היא שלפני נפילת טיל יש אזעקה האומרת, יש סיכוי שעוד מעט ייפול כאן טיל. ויש לך מה לעשות. לברוח למחסה. להתמגן.
ומה עם הקורונה?
נכון למועד כתיבת מאמר זה בישראל 1633 מתים מקורונה מתוך 258,928 נדבקים (מקור 6) מתוך כ- 9.2 מיליון איש.
כלומר מדובר בהסתברות למוות מקורונה של 1.77e-4 שהם 0.177 לאלף.
ההסתברות לחלות הינה 2.8e-2 שהם 28 לאלף.
| הפעילות | ההסתברות למוות לאלף איש | התנדבותי/לא התנדבותי |
| נהיגה ברכב | 0.05 | התנדבותי |
| טיפוס בקילמנג'רו | 0.3 | התנדבותי |
| נפילת טיל | 4.83e-11 | לא התנדבותי |
| מוות מקורונה | 0.177 | לא התנדבותי |
| הסתברות לחלות בקורונה | 28 | לא התנדבותי |
רואים שההסתברות למוות מקורונה לאדם באוכלוסייה הכללית גבוהה יותר מההסתברות למות מפגיעת טיל. אז למה בכל זאת בזמן אזעקה רצים למקלט כמו משוגעים ומהקורונה לא מפחדים, למרות ששניהם לא התנדבותיים?
נראה שההתנהגות בנושא קורונה מאפיינת יותר סיכון התנדבותי מאשר סיכון לא התנדבותי.
להערכתי הסיבה לכך הינה שהמוות מקורונה מתרחש זמן ארוך לאחר החשיפה. כשבועיים עד חמישה שבועות, לפי המידע שבידי במועד כתיבת מאמר זה.
הזמן שעובר מקהה את תחושת הסכנה.
הדבר דומה למעשנים. היום ידוע שעישון מעלה משמעותית את הסיכון למוות מסרטן ריאות. מתוך האתר של האגודה למלחמה בסרטן: "עישון הוא גורם המוות השני בגודלו בעולם, וגורם המוות הגדול ביותר הניתן למניעה." ועדיין אנשים מעשנים.
מן הסתם אם הפגיעה היתה מוחשית ומיידית אנשים לא היו מעשנים.
מה הפיתרון?
לדעתי הפיתרון הינו להפוך את הסיכון למיידי ומוחשי. מוחשי, כמו האזעקה לפני נפילת טיל – ע"י הסברה חוזרת ונשנית ומוחשית. הסברה שממחישה את פעולת הנגיף בגוף. כמו בעישון כשנראים את הריאות השחורות מעשן.
מיידי ע"י אכיפה. אם תופשים אותך בלי מסיכה מולבשת כראוי אתה מקבל קנס גבוה. זו תוצאה מיידית לזלזול בכללי הזהירות.
שני מסלולי פעולה אלו – הסבר ואכיפה, אכן ננקטים ע"י הרשויות במדינה אבל כנראה לא מספיק.
מה שאכן לא משאיר ברירה אלא לסגר מלא.
מקורות ספרות:
- אתר האינטרנט של מעריב, 3.9.20.
- הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הסיכום השנתי 2019.
- פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל ספטמבר 2019, חוברת 167, הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, 5 לספטמבר 19.
- 4. Mortality in Different Mountain Sports Activities Primarily Practiced in the Summer Season—A Narrative Review, International Journal environmental research and Public health, October 2019.
- וויקיפדיה, שיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל, 3.10.20.
- YNET, 3.10.20, 16:00