מאמר דעה:

מהנדס דורון שורץ, אקו-סייפ (1994) בע”מ

אתמול נהרגו עוד ארבעה פועלי בניין. הלב כואב. בן אדם בא לעבודה, לפרנס את משפחתו ומת. זה לא צריך לקרות.
הרשת גועשת. הטלוויזיה גועשת. מחפשים אשמים.

במקביל התרחש אירוע כמעט תאונה אצל אחד מלקוחותיי (לא אציין מי), אותו לקוח התקשר אלי להתייעץ מה כדאי לעשות. הצעתי לו שיתקשר לכיבוי אש כדי שיבואו לסייע לו כי יש להם ציוד טוב. התשובה היתה: השתגעת? הם יסגרו לי את המפעל. זה הביא אותי למחשבות מעמיקות בנושא.

בראשית ימי כיועץ, אני זוכר שבמשרד להגנת הסביבה היה ממונה חומ”ס אחד, (שלא אציין את שמו מפאת כבודו ופרטיותו), אשר כל הזמן “חיפש” את המפעלים. זה הגיע למצב שאחד מלקוחותיי שעשה כל מה שביקשתי ממנו שיעשה אמר לי שאין טעם לעשות מה שאני מבקש כי בין כה וכה המשרד להגנת הסביבה יבוא בטענות. יצרתי קשר עם בכיר במשרד שהכרתי (כבר לא במערכת) והסברתי לו שאם המפעלים לא מקבלים היתר רעלים למרות שמבצעים את כל הדרישות בסקר הסיכונים שעשיתי – ואני לא מהמקלים, איך אוכל אח”כ לבוא בדרישות ללקוחותיי שיבצעו מה שאני ממליץ? המסר חלחל ולמחרת הלקוח קיבל היתר.

למותר לציין שהמפעלים הסתירו מהממונה המדובר תאונות וכמעט תאונות שהתרחשו אצלהם.
 ברבות הימים השתנתה גישת המשרד בזכות ממונה חדש. הגישה של ממונה זה היתה שהוא עוזר למפעלים. וראה זה פלא, המפעלים דיווחו על אירועים וכמעט אירועים, הממונה החדש  לא חיפש אשמים אלא מה לא קרה בסדר ואיך ניתן לשפר. הוא ייעץ למפעלים.
האווירה אצל לקוחותיי השתנתה לחלוטין. היתה אווירה רגועה ולא הרגשה של נרדפות. המפעלים ביצעו את ההמלצות ברצון.

בימים אלה אני מרגיש שוב שחזרנו אחורה. לא מחפשים מה קרה כדי למנוע, אלא מחפשים את האשם. וכשמשהו מתרחש המעורבים מחפשים רק איך לטייח ולזרוק את האשמה על מישהו אחר. ככה לא מפיקים לקחים.
מסקנתי היא שאם רוצים להשתפר צריך לעבוד בשיטת המקל והגזר.
לא רק לחפש אשמים אלא גם לבצע פעולות שיגרמו לשיתוף פעולה מצד החברות והמפעלים.
בתחום הבנייה, צריך מצד אחד לתת הנחיות בטיחות ברורות, פשוטות וישימות. להטמיע את ההנחיות אצל המנהלים היזמים והמנהלים הבכירים קודם – כתנאי להיתר בנייה,  ובמקביל להבהיר את האחריות הפלילית למי שלא ממלא את ההנחיות ולנקוט בצעדי מניעה ליזמים שלא נוקטים באמצעי הבטיחות הנדרשים. לפגוע במקום הכואב להם – בכיס. לעצור להם את הפרויקטים לחלוטין.
זה יקרה פעמיים ואף אחד כבר לא יעז לחסוך על חשבון הבטיחות.
מצד שני לתמרץ את מי ששומר על הבטיחות הן במענקים כספיים אם אפשר והן בקיצור תהליכים וזמנים במתן אישורים לעומת אלה שלא ממלאים את דרישות הבטיחות כרוחן אלא רק כדי לצאת ידי חובה.

זה לא פשוט אבל צריך לנסות להגיע להתקדמות מתוך מגמה חיובית וכשאין ברירה – להכות וחזק.

מהנדס (M.Sc), דורון שורץ.