בדיקת מרחקי הפרדה

מהנדס דורון שורץ, אקו-סייפ (1994) בע”מ

ביוני 2011 יצאו לראשונה הנחיות מנכ”ל של המשרד להגנת הסביבה המגדירות את השיטה לחישוב מרחקי הפרדה בין מקורות סיכון במפעלים לבין רצפטורים ציבוריים. מאז יצאו מספר עידכונים להנחיות.

הנחיות אלו הינן חלק מתהליך בדיקת קבילות שמבצע המשרד להגנת הסביבה ובמסגרתו הוא בודק האם מפעלים מסכנים את האוכלוסייה הכללית בסביבתם.

כעקרון, מרחקי ההפרדה הינם טווח הסיכון ממקור הסיכון – המפעל או המיתקן – לרצפטור ציבורי, דוגמת שכונות מגורים או מרכזים מיסחריים.

כאשר מחשבים טווח סיכון, כעקרון הרעיון הוא שעם הגדלת המרחק ממקור הסיכון, הריכוז יורד. מגדירים ריכוז ייחוס המהווה מדד לסיכון ומחשבים את המרחק לריכוז ייחוס זה.

בעבר, כאשר ביצעו הערכת סיכונים שיטת העבודה היתה לקחת תרחיש מחמיר, לחשב לו את טווח הסיכון ואם טווח הסיכון היה מגיע לאוכלוסייה לחשב את ההסתברות האישית לפגיעה באדם השוהה באיזור הסיכון – I.R. – Individual Risk ואת הסיכון הקבוצתי – לקבוצת אנשים בטווח הסיכון ולפי התוצאות להחליט מה לעשות.
מדובר בתהליך לא פשוט ומסורבל שלוקח זמן רב.

בהנחיות מנכ”ל למרחקי הפרדה של המשרד להגנת הסביבה  החליטו לקחת מראש תרחיש סביר, לתרחיש זה לחשב טווח סיכון ולבדוק האם טווח זה מגיע לרצפטורים ציבוריים כהגדרתם בהנחיות מנכ”ל.

בדיקת קבילות מתבססת כעקרון על הנחיות מנכ”ל למרחקי הפרדה והינה אחד הנושאים בהם אקו-סייפ מתמחה.

הגדרת ההנחיות למרחקי הפרדה פישטו רבות את תהליך הערכת הסיכונים אולם עדיין קיימות סוגיות רבות שאינן ברורות מאליהן, כגון – מה עושים במערכות מורכבות בהן יש גם מיכלים וגם צנרת. מה עושים במפעלים בהם יש סוגי חומרים מסוכנים רבים בתהליכים שונים. מה עושים כאשר קיימת פריסה  גיאוגרפית רחבה של המפעל ובכל מקום יש תנאים אחרים בהם נמצאים החומרים המסוכנים.
מה עושים כאשר אין עמידה בקריטריון הקבילות.

לשאלות אלו ולאחרות ניתן למצוא מענה באקו-סייפ.